החלטה בתיק בש"פ 5309/13

א.             בקשה להארכת מעצרו של המשיב, וזאת בתשעים ימים, מיום 8.8.13 או עד למתן פסק דין בת"פ 13754-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים). עניינה של הפרשה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ירי באזור מגורים, איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ועוד.

רקע

ב.             כנגד המשיב, יליד 1983, ואדם נוסף (להלן נאשם 2), הוגש (ביום 8.11.12) כתב אישום המייחס להם שני אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק, הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק (אישום ראשון); עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בצוותא חדא לפי סעיף 332(2) יחד עם סעיף 29 לחוק, הובלת נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(2) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בצוותא חדא לפי סעיף 275 לחוק, איומים לפי סעיף 192 לחוק ושיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק (אישום שני).

כנטען באישום הראשון, ביום 20.10.12 בסמוך לשעה 02:10, הגיעו המשיב, נאשם 2 ואדם נוסף שזהותו אינו ידועה למבקשת, ברכב סובארו, כשהם עוטים כובעי גרב על פניהם ומצוידים בנשק מסוג MP5 לביתו של סאדן עאמר (להלן המתלונן) בכפר קאסם. נטען, כי השלושה, או מי מהם, ירו מן הנשק לעבר קירות הבית ורכבו של המתלונן וגרמו לנזק. עוד נטען, כי השלושה השמיעו איומים לעבר המתלונן, שצפה באירוע מחלון ביתו, ולעבר שכניו, באמרם: "מי שיוצא נירה בו", "אנו מחפשים את סאדן (המתלונן) והעניין לא נגמר". השלושה נמלטו מהמקום. 

כנטען באישום השני, בהמשך למתואר באישום הראשון, השלושה נמלטו ברכב מכפר קאסם לכיוון ג'לג'וליה, תוך שנאשם 2 נוהג והמשיב לצידו, והם מצוידים בנשק. בסמוך למחלף פארק סייבל, הבחינה ניידת משטרה ברכב באופן שעורר את חשדה ודלקה אחריו. נטען, כי נאשם 2 שנהג נסע במהירות מופרזת על כביש 5, תוך שהוא מזגזג בין הנתיבים בפראות, וזאת על אף שהשוטרים כרזו לרכב לעצור בצד הדרך. משעצר הרכב ברמזור אדום, יצאו השוטרים מן הניידת, זיהו שהמשיב חמוש בנשק, ובתגובה כיונו לעברו את נשקם. המשיב סובב את ההגה לכיוון השוטרים, בעוד נאשם 2 לוחץ על דוושת הגז, ובתגובה ירו השוטרים לעבר גלגליו הקדמיים של הרכב. עוד נטען, כי אז כיוון המשיב את נשקו דרך החלון האחורי של הרכב לעבר השוטרים, ואלה בתגובה ירו לעבר גלגלי הרכב וכן יריה אחת לעבר המשיב, כך שנפצע בגבו. נטען, כי עם חמיקתם מחסימת הניידת, המשיך נאשם 2 בנסיעה פראית, תוך שהוא מזגזג בין נתיבים, מסכן את המשתמשים בדרך ולא נענה לכריזות השוטרים לעצור את הרכב. בזמן הנסיעה, השליך המשיב השליך מן הרכב נשק, כפפות גומי וכובע גרב. נטען, כי נאשם 2 איבד שליטה על הרכב וגרם לו להיעצר, אז נמלט מהמקום ונעצר מאוחר יותר. עוד נטען, כי השוטרים הבחינו בפציעתו של המשיב, הגישו לו עזרה ונענו לקריאותיו לפנותו לבית החולים, אז אמר המשיב לאחד השוטרים "תיקח אותי מפה או שאני ישחט אותך", ונתן לו אגרוף חזק לחזה והעיף אותו על ארגז הניידת. עוד נטען, כי לאחר שנכנסו לניידת חנק המשיב את השוטר בצווארו, ואיים עליו באמרו: "תעיף אותי כבר מפה לבית חולים, אני עומד למות, אני אהרוג אותך".

הליכי המעצר

ג.              עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 13783-11-12). בדיון מאותו יום, דחה בית המשפט את הדיון בבקשה ליום 15.11.12, וזאת לבקשת בא כוח המשיב דאז לצרכי לימוד חומר הראיות. הדיון נדחה שוב לבקשת בא כוח המשיב, בימים 15.11.12 ו-2.2.12, פעם לצרכי הסדרת הייצוג ולימוד חומר הראיות ופעם לצרכי לימוד חומר הראיות. 

ד.             בדיון מיום 31.12.12 הסכים בא כוח המשיב למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שמירת הזכות לקיים דיון לגופו של עניין ללא צורך להוכיח שינוי הנסיבות, ובית המשפט (השופטת מ' ברנט) הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יצוין, כי לגבי נאשם 2 ניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו. ביום 19.2.13 הורה בית המשפט (השופט צ' דותן) על שחרורו של נאשם 2 למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובפיקוח תוך הפקדת מזומן בסך 20,000 ש"ח, ערבות עצמית וצד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחת וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

ההליכים בתיק העיקרי

ה.             ביום 15.11.12 מסר בא כוחם של המשיב ונאשם 2 לבית המשפט כי כתב האישום הוקרא להם, וכי הם מסכימים לראות בישיבה זו כישיבת פתיחת משפטם, אולם טרם הוסדר הייצוג ולפיכך מתבקשת דחיה במתן המענה לכתב האישום. הדיון נדחה ליום 10.12.12; בימים 10.12.12, 25.12.12 ו-29.1.13 נדחה המענה לכתב האישום לבקשת בא כוח המשיב לשם הסדרת הייצוג, לימוד חומר הראיות ובטענה שלא התקבל כל חומר הראיות. בימים 19.2.13, 14.3.13 ו-3.4.13 נדחה המענה לכתב האישום לבקשת בא כוח המשיב, ובהסכמת המבקשת, לשם מיצוי משא ומתן בין הצדדים; בדיון מיום 1.5.13 קבע בית המשפט שני מועדי הוכחות לימים 31.10.13 ו-7.11.13, לשמיעת עדי התביעה. אחד עשר מועדי הוכחות אחרים שהוצעו על-ידי בית המשפט לא התאימו ליומנם של באי כוח המשיב (22.5.13, 6.6.13, 3.7.13, 4.7.13, 11.7.13, 11.9.13, 12.9.13, 3.10.13, 10.10.13, 17.10.13 ו-24.10.13). עוד בית המשפט הורה על הגשת מענה מפורט בכתב לכתב האישום עד ליום 5.9.13.

הבקשה והדיון

ו.              בבקשה (מיום 28.7.13; הדיון נדחה לבקשת הסניגור ששהה בחופשה) נטען, כי מסוכנותו של המשיב נשקפת מהמעשים החמורים המיוחסים לו, אותם ביצע בעוד תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין כל עבירת אלימות או איומים. נטען, כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עשר הרשעות קודמות וריצוי שישה מאסרים מאחורי סורג ובריח, וביניהם מאסר בן 46 חודשים. צוין, כי לעומתו, לנאשם 2 - ששוחרר לחלופה - עבר פלילי זניח. כן צוין האופן שבו התנהל ההליך העיקרי עד כה, ונאמר שניתן לקוות כי התיק יתקדם באופן משמעותי בתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

ז.              בדיון טענה עו"ד חנאווי למדינה, כי המדובר בתיק שניתן היה לסיימו מזמן; כל הדחיות היו לבקשת ההגנה; מסוכנות המשיב בעינה עומדת ויש מקום להארכה; יש להבחין בין המשיב לנאשם האחר על פי האמור.

ח.             עו"ד יפתח טען למשיב, כי אכן הוצעו תאריכים שלא התאימו לסניגורים, אך יש להטעים מנגד כי הדחיות היו בשל אשפוז המשיב שנפגע בגבו, בשעה שהשוטר שירה מתאר את הירי כנובע מכך שהמשיב הסתובב אליו עם הנשק, אך בפועל הפגיעה לא היתה בחזה אלא בגב; מח"ש טרם טיפלו בנושא כל עוד המשפט מתנהל; מו"מ היה לבקשת התביעה; ועוד, האישום החמור יותר, כך נטען, הוא נגד הנאשם האחר. אשר לעברו הפלילי של המשיב, נטען כי מאז 2009 אין לו הרשעות חדשות; ועד כה לא נבדקה חלופה, שכן הסניגוריה חשבה שניתן להגיע להסדר.

הכרעה

ט.       איני רואה מנוס מהיעתרות לבקשת המדינה. הסניגור המלומד גייס את כשרונו לטעון לגוף התיק, כגון נסיבות הירי וכיוצא בכך טענות שבמהותן הן הראיות בתיק; אלא שלכך נועד ביסודו של דבר מוסד העיון החוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים. ההליך לפי סעיף 62 מטרתו בראש וראשונה לבחון את תקינות ההליך בבית המשפט הדיוני. במקרה זה במובהק אין לבוא בטרוניה עם בית המשפט, לא מתחילה, שהרי חלף זמן ראשוני עד להסדרת ייצוג, ולאחר מכן באו דחיות אחדות למיצוי מו"מ להסדר, שבית המשפט נענה להן בנפש חפצה, אך התוחלת נכזבה לפי שעה. בראשית מאי 2013 הציע בית המשפט, רשימה שלמה של תאריכים, בחודשים שונים ולא רק בקרבת מועד ההצעה. מה נעשה, ועסקינן בסניגורים מוכרים היטב ועסוקים, שיומנם מלא ועליהם לתמרן בין מחויבויות ללקוחותיהם השונים, ולכך מחיר מסוים, כמובן. נוכח כל אלה, העובדה שבתיק לא גדול זה, גם אם רשימת העדים נראית ארוכה משהו, הגענו עד הלום בלא שההוכחות החלו, אינה יכולה להיזקף לחובת בית המשפט (או התביעה). בנסיבות אלה, גם אין לדבר על תזוזת נקודת האיזון המצדיקה לשנות מן המצב ששרר עד הנה, בכפוף לעיון חוזר, ובלא שאביע דעה לגביו, אם תוגש בקשה.

י.        אכן עיינתי בתסקיר על הנאשם האחר, שלגביו לא המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופה, וחרף זאת החליט בית המשפט המחוזי לשחרר. ואולם, לא אוכל לקבל את דברי הסניגור המלומד כי עניינו של הנאשם האחר חמור מן המשיב דנא. על פי כתב האישום שיש לראותו לעת הזאת כמשקף ראיה לכאורה, עניינו של הנאשם האחר חמור דיו, כנהג הרכב וכשותף - אך בנשק אחז המשיב וירה בו. אשר לעבר הפלילי, לדברי באת כוח המדינה עברו של הנאשם האחר זניח, ואילו המשיב מתכבד באחת עשרה פעמים בהן עמד מאז שנת 2000 לפני בתי המשפט, וב-2006 ו-2007 נדון יחדיו לכ-4 שנות מאסר, והכל בעבירות אלימות, רכוש, איומים ועוד; לאחרונה נדון ב-2012, על עבירת איומים מ-2009, מן הסתם סמוך לאחר שחרורו ממאסר השנים. גם אם חלה האטה בעבירות המשיב במשך שנים ספורות, והסניגור הציג זאת כמעט כחזרה בתשובה, לא עמדו לו לכאורה כוחותיו להתמיד בלא מעשי עבירה.

יא.      עו"ד יפתח הפנה לבש"פ 3636/13 מדינת ישראל נ' אבו עאיש (27.5.13), שבו הוזמן תסקיר בשל אי תחילת ההוכחות; אלא שלא היה שם מצב קרוב לשלנו, שענייננו מתאפיין בהצעת מועדים רבים. אכן, מצוות המחוקק היא לבדוק אם יש אמצעי שהוא פחות ממעצר בפועל (ראו לאחרונה בש"פ 5397/13 תורג'מן נ' מדינת ישראל (8.8.13)), ואולם, שם היה מדובר בבעל עבר נקי.

יב.       אודה כי נקודה אחת הטרידתני והיא העובדה ששני המועדים הקבועים בהארכה זו ב-31.10.13 ו-7.11.13, לא יספיקו ככל הנראה לסיום התיק, ויהא צורך בהארכה נוספת. אולם, שבתי ונתתי אל לבי כי בית המשפט הציע - כאמור - מועדים רבים, כולל בחודשי ההארכה,  שלא תאמו את יומני הסניגורים. לטעמי על בית המשפט לנסות לקבוע מועדים נוספים במהלך ההארכה הנוכחית, אף שער אני לתקופת החגים, ואיני בא להשיא לו עצות אם לקבוע אף אחר הצהריים כדי שלא תיטען "טענת לו"ז", או כל הסדר אחר. הצדדים יפנו לבית המשפט לתאם מועדים נוספים.